כשתכננתי את הטיול ליפן, נתקלתי במדריך טיולים שבנה מסלול שלם סביב ׳אונסנים׳, המעיינות החמים. זמן קצר אחר כך ישבתי עם חבר כדי לקבל המלצות, וגם הוא סיפר עליהם בהתלהבות. הבנתי שיש כאן משהו וכמובן שהתלהבתי, כי מבחינתי ׳עין ריח׳ ז״ל, מאחורי חמת גדר, היה ההגדרה של מעיין חם מוצלח.

תאמינו לי, לא הבנתי עד כמה עולמי צר.

הטיול שלנו ביפן התחיל באי הצפוני הוקאידו שהוא בגדול מקדש לאוהבי מעיינות ומרחצאות קטנים משפחתיים בטבע ובכפר. מרוב מגוון, החלטנו ללכת בכל יום לבית מרחץ אחר ולאט לאט גילינו את הקסם. ׳אונסן׳ הוא מונח המשמש לתיאור מעיינות חמים (ראו להלן). הסיבה שיפן משופעת במעיינות חמים כאלה היא תוצר של הגיאולוגיה שלה, על שרשרת הרי הגעש, רעידות האדמה, הצונאמי (גם מושג יפני) ושאר הסכנות שנלוות לגן העדן הזה. אל האונסן נכנסים כאשר הנעלים נשארות בחוץ, הלוקר נפתח וסלסלת הרחצה יוצאת. נשים נכנסות לוילון האדום, הגברים לכחול. הקיר שמפריד בין הנשים לגברים מאפשר רחצה בעירום מלא. הכללים נוקשים: אין אפשרות לא להיות בעירום ואין אפשרות לכפכפים, קעקועים, עגילים. בעצם, רק האדם כביום היוולדו במים החמים, ומגבת קטנה, על הראש רטובה.

לאחר שפושטים את הבגדים נכנסים פנימה. סמוך לכניסה ישנם שרפרפי פלסטיק נמוכים, גיגית מים לצד כל שרפרף, סבוני רחצה וטוש להתקלח, נמוך. את שוטפת את המושב ומתיישבת. מתחילה לרחוץ את עצמך כמו שלא רחצת בחיים שלך. הכוונה שלי למילה ״התרחצתי״ לפני שהגעתי לאונסן ביפן הייתה שונה לגמרי. כזו שבלי להתכוון ׳מוזילה׳ את המושג. הנשים יושבות לידי מלאות קצף סבון. כל אחת בשרפרף שלה. מברישות את השיער, מורידות שערות, שמות מסכות פנים. מקרצפות כל חיבור אפשרי בגוף. גם אני. התמסרתי! 

אחרי שאת מסיימת וכל הגוף נקי. את קמה ומנקה את האיזור שלך. עם הגיגית את שופכת מים על השרפרף. לא משאירה זכר לבאה בתור. לפני שהגעתי ליפן לא חשבתי מעולם שאלך יחפה במקלחות ציבוריות, אחרי חינוך קשוח של אמא וסבתא. אני מודה שגם בתחילת הטיול ביפן המחשבה וההרגל הקשו. זה השתנה כאשר ראיתי את הנשים, צעירות ומבוגרות כאחד, מנקות את מרחב הרחצה תוך כדי השימוש בו. לא תראי שערה אחת על הרצפה בזמן השהות שלך במרחצאות. ואם תראי, תנקי אותה מיד כי את הופכת לחלק מקולקטיב קטן ברגעים אלה ממש. 

הריטואל ממשיך. את נכנסת למרחב המרכזי ובו בריכות בטמפרטורות שונות. פה מתחיל הדבר האמיתי. טבילה בחם, קר, רותח, קר, סאונה, שוב רותח, שוב קר, יש סוגים שונים של הרפיות. הגוף בוער וקפוא. הגוף נושם, הדם זורם בחוזקה. עוברת בין בריכות כל כמה דקות, לוקחת את הגיגית ושופכת על הרגלים לפני הכניסה למים שלא יכנס לבריכות טיפת לכלוך. שמה על הראש את המגבת הקטנה שתקרר אותך בזמן שהגוף ב-41 מעלות חום טבעי. דת של הטבע.

כל צעד שלך באונסן ידוע. הסדר החברתי מוכר לכל. כל הנשים סביבך ערומות. כל הגברים סביבך ערומים. יש שיחות במרחצאות. יש רוגע וגם צחוקים.. סבא, אבא ונכד שמבלים יחד. החברות שמגיעות בסוף יום. האווירה משוחררת. 

המרחב הציבורי הזה שונה מאוד ממרחבים ציבוריים אחרים ביפן.

בסיום הרחצה את עוברת לחלל האחרון, בו את מתייבשת, מנקה כל חלקיק שנשאר באוזניים, ציפורנים, בפנים. מורחת קרמים ומתלבשת. את מנקה את הסביבה פעם אחרונה ויוצאת. 

בחוץ המשפחה מתאחדת, מחזירים את הסלסלות ללוקרים, מתיישבים בחלל המנוחה של סוף הריטואל. חלק אוכלים, חלק נחים. עוד שניה אחת לפני שיוצאים. בילוי משפחתי, חברתי, עצמאי. בילוי בסיסי, יומי או לפחות שבועי, של כל יפני אמיתי. 

ממשאב טבע להתהוות תרבות המרחצאות 

מיקומה הגיאוגרפי של יפן לאורך ״טבעת האש״ האוקיינית הופך אותה לאזור שופע פעילות געשית. לצד האתגרים הכרוכים בכך, הפעילות הזו הפכה את ארץ השמש העולה לגן עדן עלי אדמות של מעיינות חמים. ואם יש משהו שהיפנים טובים בו הוא היכולת לקחת משאב קיים, לזקק אותו, ולהפוך אותו לחוויה השלמה והאיכותית ביותר שניתן להעלות על הדעת.

אף על פי שאונסנים פזורים ברחבי יפן כולה, ישנם אזורים המאופיינים בריכוז יוצא דופן של נביעות תרמיות, כמו האיים הוקאידו וקיושו, לצד רכס האלפיים היפניים וחבל צפון הונשו. אזורים אלה נהנים מפעילות גיאותרמית ענפה, שהופכת אותם למרכזי תרבות המרחצאות. 

כדי להבין לעומק את תרבות הרחצה, כדאי להכיר את מילון המושגים הבסיסי:

• אונסן (Onsen – 温泉): מעיין מים חמים טבעי העשיר במינרלים (כמו גופרית, ברזל וסידן), הנובע ישירות מבטן האדמה הודות לפעילות גיאותרמית.
• סנטו (Sento – 銭湯): בית מרחץ ציבורי עירוני המשתמש במי ברז רגילים שמחוממים מראש (ולא במים תרמיים טבעיים).
• מרחץ ציבורי (Public Bath): המונח הכללי לבתי המרחץ השכונתיים והפונקציונליים (בעיקר הסנטו), שנועדו לספק פתרון רחצה יומיומי.
• Super Public Bath / Super Sento – スーパー銭湯: שדרוג מודרני ומפואר של בית המרחץ המסורתי. קומפלקס פנאי וספא נרחב הכולל מגוון בריכות, סאונות, אבנים רותחות, בריכות עם זרמי חשמל, מתחמי עיסויים, מסעדות ואזורי מנוחה, מקום שניתן להעביר יום שלם. 

הכניסה למרחצאות היא בתשלום סמלי, גם הסופר סנטו ממש במחיר מצחיק לתמורה. 

המרחצאות הציבוריים פועלים ביפן עוד מתקופת נארה (המאה ה-8 לספירה), אז פותחו ביוזמת מקדשים בודהיסטיים שהציעו בתי מרחץ לחולים ולנזקקים. העובדה שבבתים היפניים המסורתיים, שהיו קטנים ובנויים מחומרים דליקים כמו עץ ונייר, לא היו אמבטיות או מקלחות פרטיות (בדומה להיעדר המטבחים הפרטיים בבתים, שהוביל במידה מסוימת לתרבות אכילת רחוב), הפכה את הסנטו השכונתי לפתרון יומיומי חיוני. 

בתקופת אדו (המאה ה-17) הרחצה כבר הפכה למנהג עממי נפוץ, וכפרים שלמים צמחו סביב נביעות חמות כדי לארח מטיילים ועוברי אורח.

מרחב לבריאות ופתיחות

הטבילה והרחצה במרחצאות היא לא רק פעולה של היגיינה, אלא כאמור טקס יומי וחברתי כאחד. למי האונסן העשירים מיוחסות סגולות מרפא מגוונות. המסורת היפנית כוללת את מנהג ה-Toji, שהייה ממושכת בכפר אונסן לצורך החלמה, הקלת דלקות פרקים, שיפור מחזור הדם, הרגעת מחלות עור, הפחתת מתח נפשי וחידוש אנרגיית החיים (Ki).

בנוסף לפן הבריאותי ישנו ממד נוסף ולא פחות חשוב בתרבות היפנית שמתרחש באונסן והוא הממד החברתי.  ״Hadaka no Tsukiai״ הוא רעיון בו בתי המרחץ משמשים כמיקרוקוסמוס חברתי ייחודי של ״תקשורת בעירום״. בהיעדר לבוש והגדרות חברתיות, נמחקים הפערים המעמדיים ונוצרת מעין פתיחות ושיחות שלא ממש מתאפשרות בחיי היומיום הנוקשים של יפן.. ממש רואים את זה מהצד. 

גם היום, בעידן המקלחות הפרטיות בבתים, ההגעה למרחצאות הציבוריים עדיין מהווה חלק בלתי נפרד משגרת החיים והרווחה האישית. תושבים שמתגוררים בסמוך לאונסן איכותי נוהגים לפקוד אותו באופן קבוע, לפחות פעם פעמיים בשבוע.. גם תושבי הערים הגדולות, שלא מתגוררים לצד המון נביעות טבעיות, מקפידים לנסוע לאונסן לפחות פעם בחודש ומסתפקים במרחצאות פשוטים במהלך השבוע. בקיצור, אונסן הוא חלק עיקרי ומשמעותי בתרבות חייהם של היפנים. בכל גיל ובכל מעמד. 

 

המלצות!

אנחנו היינו ביותר מ-30 בתי מרחץ ציבוריים, חלקם אונסנים וחלקם סנטו. הנקודה החשובה ביותר מבחינתנו היא שהם יהיו ציבוריים ולא מרחצאות בבתי מלון שמנותקים מהמרחב התרבותי היפני (ובהם גם אפשר להזמין חדרי רחצה פרטיים, להיכנס עם קעקועים וכ׳). 

אל האונסן הציבורי צריך להגיע לרוב עם מגבת וסבון להתרחץ (מוזמנים להביא מגוון), אם כי כמעט בכולם ניתן לקנות את כל מה שצריך. 

הנה לכם גם רשימה של כמה אונסנים שאהבנו במיוחד – וגם כמה שסומנו להגיע אליהם בעתיד לבוא (שימו לב: לרוב מדובר באונסנים פשוטים ולא בסרטונים של אינסטגרם):

הוקאידו: 

• עיירת האונסן המפורסמת ביותר בהוקאידו – Noboribetsu Onsen, יש מלונות רבים וגם אונסן יומי כמו Yumoto Sagiriyu onsen.
• הפארק הלאומי דאיסצוזאן (Daisetsuzan National Park) –  אונסן פשוט מאוד: Kurodake-No-Yu Public Onsen, מים טבעיים מדהימים. באזור הפארק יש עוד כמה אונסנים.
• חצי האי שירטוקו – אונסן בטבע: Kumanoyu Hot Spring. 
• מעט מזרחית ל-Lake Toya – אונסן שבו שמענו את התנפצות הגלים על החוף בצורה לא נורמלית – Honoka Onsen.

הונשו: 

• אוסקה – בית מרחץ מפורסם בשכונת Nishinari, הידוע כמקום מנוחה של היאקוזה ולכן נהוג להיכנס אליו גם עם קעקועים – Irifune Onsen (מודים שהגענו אליו במקרה אבל הייתה חוויה אדירה).
• הירושימה – בית מרחץ משוכלל מאוד (Super Public Bath) עם הרבה משפחות: Ujina Natural Hot Spring Honoyu
• מצומוטו (Matsumoto) – האזור הכי מתאים לאונסן חמים ונעים, מול הרי האלפיים המושלגים בעונה המתאימה: Totouan Biwa no Yu; אונסן מומלץ נוסף קרוב יותר למרכז העיר – Yunohana Sento ZUISHO Matsumoto-kan.
• האקונה (Hakone)  – האתר הידוע למנוחה ונופש כבר מאות שנים מול הפוג׳י כולל מגוון אפשרויות, אחד האהובים על תיירים הוא Hakone Yuryo ויש גם את Hakone no Yu הפשוט יותר.
• טוקיו – מגוון בלתי נגמר, Mannen-yu בשכונת שינג׳וקו פשוט ועממי.

שיקוקו:

• מאטסויאמה (Matsuyama) – אחד האונסנים המפורסמים ביותר ביפן, המבנה הראשי הוקם בעיקרו בשנת 1894, בתקופת מייג׳י! לא לפספס אם אתם באזור: Dogo Onsen Main Building.

קיושו: 

• פוקוקה (Fukuoka) – האי קיושו הוא אחד האזורים הוולקנים ביותר ביפן ולו מגוון אתרי מעיינות חמים מיוחדים. אנחנו היינו ב-Minato Onsen NAMIHA NO YU.

נ.ב. –יש עוד המון אונסנים ציבוריים פשוטים או מפונפנים יותר במלונות וגם לא מעט בטבע! צריך לחפש בגוגל עם השמות השונים (גם בשפה היפנית) והכי חשוב – לשאול מקומיים ולקבל המלצות.

אגב, ישנם אונסנים מומלצים גם בטיוואן (וולאי וBeitou) ובתאילנד (בנגקוק). מוזמנים להתייעץ איתנו לפרטים נוספים! 

תהנו:)