אם אתם מחפשים לטרק בטבע עוצמתי ובלתי נתפס באחד היעדים הפחות מתוירים בעולם, טג׳יקסטן זאת המדינה בשבילכם!
טג׳יקיסטן היא אחת המדינות המיוחדות במרכז אסיה בייחוד בהיבט הגיאוגרפי כי רוב שטחה הררי! וצריך להבין, לא מדובר בהרריות סטנדרטית, אלא ברכסי הרים רבים מעל 7000 מטר, בדגש על רכס הפמיר – שהוא המשכו של רכס ההימלאיה. למעשה, נתוני הפתיחה של טג’יקיסטן היו צריכים להפוך אותה להיות שנייה רק לנפאל בתיירות טרקים, אבל מלחמות אזרחים ארוכות וממשלות דיקטטוריות מתחלפות (כיום בשנת 2026 המצב סך הכל יציב) הובילו אותה להיות אחד היעדים הפחות מתוירים בעולם.. וזה כל כך חבל! כי בנוסף לטבע המדהים, פגשנו בה את האנשים הכי נחמדים ומקסימים בעולם (האם כמות תיירים נמוכה היא ערובה לאנשים נחמדים?)
יש לנו הרבה מאוד מה לכתוב על המדינה המיוחדת הזאת אבל הרחבנו עליה רבות בהסכת שלנו – Ear Olam. אז על הקשר בין טג׳יקיסטן לשכנותיה, ההשפעות הדתיות (רוב תושביה מוסלמים) התרבותיות (השפה הטג׳יקית היא למעשה פרסית בניב טג׳יקי) והקשר היהודי למרחב (בוכרית היא היידיש הטג׳יקית) תוכלו לשמוע בפרקים שלנו על מרכז אסיה עם ד״ר גרשון ד׳ לוונטל.
את הטיול התחלנו בדושנבה הבירה שבהחלט עומדת בקריטריונים הקלאסיים של ״עיר מפתח״ בברית המועצות לשעבר: כבישים רחבים, בנייני מגורים להמונים ומבני ממשל עצומים בצורה בלתי רלוונטית בעליל. מעבר למוזיאון הלאומי המונומנטלי, לדעתנו שווה לא לפספס את השווקים העשירים והמסגדים המרשימים (זה וזה).
חוץ מזה, אחד הדברים המבאסים בעשור האחרון הוא הניסיון המגושם של הממשלה להפוך את דושנבה לדובאי (או ללאס וגאס) באמצעות הריסת בניינים ישנים ובניית גורדי שחקים, חסרי כל קשר למרחב.. הבעיה העיקרית היא שבדרך הורסים אתרים היסטוריים כמו בית הכנסת העתיק, שכונות מגורים עם סמטאות יפות ואפילו בית תה מפורסם שהיה יעד עלייה לרגל בפני עצמו (להרחבה ראו את הכתבה העצובה בגארדיאן הבריטי ואת תמונות הלפני ואחרי כאן).
הטיולים בטג׳יקיסטן מתחלקים לשני אזורים עיקריים: רכס הפמיר ורכס הרי הפאן. מבחינת גבהים ונופים כמעט אין תחרות: רכס הפמיר מתנשא לגבהים אדירים של כ-7000 מטר וכל מי שהיה שם טוען בלהט שמדובר בנופים יוצאי דופן. הנסיעה מדושנבה עוברת סמוך לנהר Panj בגבול אפגניסטן (לצערנו בתקופה שהיינו שם חווינו את הגיאופוליטיקה באופן ישיר: הטאליבן השתלט על הגבול בדרום המדינה בין טג׳יקיסטן לאפגניסטן + היו תקריות גבול בצפון המדינה בין טג׳יקיסטן וקירגיסטן). המסע הנפוץ – של כשבוע לפחות – כולל לרוב רכב 4*4 או אופנוע/אופניים ונסיעה מאתגרת, יפיפיה וגבוהה בין כפרים מקומיים בכביש ההררי Pamir Highway M41 דרך אגם Khovarkul Lake ומעבר לקירגיסטן לעמק Alay סמוך ל-Osh. החיסרון היחיד במסלול הזה – לאוהבי טרקים – הוא שלרוב מדובר במסע רכוב, הן בגלל המרחקים העצומים והן בגלל שהוא אחד האזורים המבודדים ביותר במרכז אסיה. מי שמצליח לחצות את הגבול ביום שקט (לרוב הוא פתוח אבל לפעמים כאמור יש תקריות נקודתיות), מוזמן לקרוא את החוויות שלנו בסארי-מוגול (Sary Mogul) בצד הקירגיזי של הרי הפמיר.
אנחנו בחרנו לצאת מצפון לדונשבה לכיוון הרי הפאן, לאזור ׳פופולרי׳ יותר לטרקים. הנסיעה גם כאן עוצרת נשימה ואת הטרק הקלאסי מתחילים סביב הכפר Artuch. אל תצפו לראות המוני תיירים, בטח אם לא הגעתם בשיא העונה. בכפר יש כמה בקתות אירוח בסיסיות שיכולות גם להרחיב על הטיול בהרים, מדריכים וציוד. בחלק העליון של הכפר, אליו נדרש ג׳יפ 4*,4 יש בקתת מטיילים מצוינת. עדיף לתאם איתם מראש וככה גם לשריין חלק מהציוד הנדרש כולל אוהלים, שקי שינה, גז וכ׳ (לצערנו לא הצלחנו למצוא מידע על המקום הזה לפני שהגענו וסחבנו ציוד רב לטרק מהארץ). בבקתה הזו אפשר לישון, להתקלח (בערך..) ולאכול לפני הטרק ואחריו.
עוד מבחינת ציוד ותכנון: אנחנו יצאנו לטרק של כמה ימים עם כל הציוד על הגב: אוהל, שקשים, אוכל, כדורי פילטר למים וכ׳. בדרך חזור פגשנו את שגרירת שוויץ בטג׳יקיסטן (אחלה ג׳וב ללא ספק) שבדיוק התחילה עם חברות את הטרק שעשינו והיא הייתה מאורגנת עם מדריך וצוות מקומי שדאג לסחוב את הציוד על חמורים ופרדות, להקים את האוהלים ולבשל. זאת כנראה דרך הרבה יותר מוצלחת לחוות את המסלול באזור הזה, בלי קשר למחיר הזול של הארגון הכולל.. כי לא מדובר רק על העניין הטכני של הסחיבה והבישול, אלא גם על המדריך המקומי. היינו בשבוע הזה לגמרי לבד בטבע, לא ראינו בני אדם יותר מארבעה ימים וזה היה מעט מפחיד (בהתחשב לעובדה שאין קליטה, ואתם חיים רק על מה שהבאתם אתכם..). בקיצור, אנחנו ממליצים על זה בחום. אפשר לבדוק מראש עם בקתת המטיילים או עם המדריך עבדול חלים מהאירוח המקומי המומלץ (יש לו משפחה מקסימה)! קר מאוד בלילה אז צריך לבוש חם ובמידה ולא לוקחים חברת טיולים שמארגנת הכל, צריך לקנות את כל האוכל בשוק בדושנבה ולא לבנות על קניות בכפר.
הטרק עצמו קשוח למדיי, אבל מדהים ופראי בצורה קיצונית. אין ספק שזה טבע למתקדמים: לא רק בגלל היופי, שקיים בעוד לא מעט אזורים הרריים, אלא בעיקר בגלל הבדידות, השקט והשלווה. היעד הראשון הוא אגם Kulikalon המדהים, יום לאחר מכן עוברים את Allauddin Pass היפה (3800 מ׳) לאגם Allauddin הצלול. יום אחרי אפשר להחליט להתקדם למסלול מעגלי דרך אגם Chuqurak וחזרה לנקודת הפתיחה. אפשרות למיטיבי לכת מאגם Allauddin היא להתקדם ולישון סמוך לאגם Mutnyye. יום לאחר מכן עוברים את Chimtarga Pass עם העלייה התלולה על נסרי אבנים (4800 מ׳) ויורדים לאגם Bolshoi Allo. מכאן יש אופציה להתקדם יום אחד לכביש ולכפרים (כמו הכפר Gazza) במורד הנהר או להתחבר לשבעת האגמים ולאגם Iskanderkul (להלן). מסלולים מפורסמים נוספים באזור כוללים את שבעת האגמים (Haft Kul) לאורך נהר ה-Shing שאת רובו אפשר לעשות עם רכב 4*4 ולשלב לינה מקומית בכפרים וכן את היעד המתויר ביותר בהרי הפאן (שלא היינו בו), אגם Iskanderkul, אליו אפשר להגיע בטרק ארוך מהנקודות שציינו לעיל או ברכב.
מותשים אחרי הטרק המדהים המשכנו צפונה לפנג׳קנט, עיר עם היסטוריה מפוארת על גדת נהר הזראפשאן, אשר זורם משם לסמרקנד באוזבקיסטן. בדרך למעבר הגבול עם אוזבקיסטן, ביקרנו בסראזם שהוא אתר ארכיאולוגי ייחודי בשל התיישבות קדם עירונית כבר באלף ה-4 לפנה״ס (שזיכה אותו גם בתואר אתר מורשת עולמית של אונסק״ו). המעבר היבשתי לאוזבקיסטן היה פשוט מאוד ומשם הגענו לעיר היפה ביותר במרכז אסיה, סמרקנד!
על החוויות שלנו בעמק פרגנה ובעיר המשי מרגילן באוזבקיסטן, תוכלו לקרוא בפוסט שלנו כאן.
תהנו!
