רצף האירועים, המחשבות והתובנות שלנו מהמסע המשפחתי הראשון שלנו – עם תינוקת בת חודשיים שטסה לחודשיים:)

עוד לפני שילדתי חשבנו על הרעיון לטוס למזרח. בחודש השלישי להריון קניתי לונלי פלנט של טאיוואן. אמרתי לאבי שהתקוות והמחשבות על הטיול מרגיעות את הבחילות. דרום קוריאה הצטרפה כשהזמנו כרטיס אבל בעצם היא הייתה חלום מושתק שלא ידענו איך יתכנס לחיים החדשים שלנו. הונג קונג הצטרפה אחרונה כאשר הבנו שעדיף לטוס לשם – בקטע של גמישות וגם מחיר טיסה מהארץ.

הזמנו כרטיס. חודשיים! דרום קוריאה, טאיוואן והונג קונג!
מדינות שהן עולם ראשון – רפואה מצויינת, בגדול אין צורך בחיסונים, עונה טובה לטוס.. בקיצור, מתאימות בול להרכב החדש.

הנה הדברים שעניינו אותי לפני שטסנו בהרכב החדש ושחיפשתי אנשים בדרך שעשו:

הזמנת כרטיס:
תמרה האהובה שלנו נולדה בתחילת חודש אוגוסט בלידה טובה שסה״כ החלמתי ממנה די מהר.. חיכינו עם הזמנת הכרטיס עד אחרי הלידה ואחרי ההתאוששות הראשונית שלי (בכל זאת הגעתי ממשפחה שמאמינה בעין הרע.. ) וגם הזמנו כרטיס לאחרי החיסון הראשון של המחומש וחזרנו באיחור של שבועיים לחיסון השני שלו (שזה סבבה מבחינת הזמנים).

הנקה:
עניין ההנקה היה אירוע שהתכווננתי אליו מאוד. הבנתי שאם יהיו לי בעיות בהנקה יהיה לנו קשה יותר לטייל כמו שאנחנו רוצים בטאיוואן ודרום קוריאה (מבחינת מים חמים כל הזמן וכו׳, בדיעבד זה לא כזה נורא כי בכללי יש שם מטרנה וטיטולים בזמינות גבוהה מאוד).
אחרי בעיות רגילות (סה״כ) והיכרות בסיסית של תמרה עם ענייני ההנקה למדתי בעצת יועצת הנקה להניק אותה במנשא – שזה אולי הדבר הכי טוב שעשיתי עבור הטיול והזרימה בו. יכולנו לחשב זמנים הרבה יותר טוב כי לא היינו תלויים באיפה נצטרך לעצור כשהיא תרצה לאכול (דמיינו מסלולי טיול, עמידה בתור לטיסות, הפלגות…)

מה ארזנו:
אז התכוננו לאריזה הרבה זמן מראש. קנינו עגלת יויו יד שנייה עם אמבטיה מתקפלת (תמרה עדיין הייתה קטנה לעבור לטיולון) – בהחלט קנייה ששווה כל שקל. לקחנו את המעט של המעט מבחינת בגדים וציוד לכולנו כי ידענו שיש לנו הרבה מעברים ואם יחסר פשוט נקנה שם (טסנו בסוף עם מוצ׳ילה גדולה – 65, מוצ׳ילה קטנה – 36 (שנכנסה ביויו כאשר סחבנו את תמרה במנשא), פאוץ׳ לדרכונים וכסף ותיק יום אחד. היה לנו מקום למתנות, חיתולים, בגדים לקור ולחום לכולנו והצמצום לגמרי הצדיק את עצמו.

איך העזתי לצאת כל כך רחוק מהבית כשתמרה בת חודשיים וחצי והאם זה היה יותר כייף מקשה ולא בזבוז כסף:
1. היינו שני מבוגרים על תינוקת אחת. לתחושתי זה היה הרבה יותר קל מאשר להיות אחת על אחת בבית לאורך היום.
2. כל עניין ההתארגנות היה קל יותר כי אין הרבה ציוד ואין ענייני התארגנות כמו בארץ.
3. טסנו לחודשיים, אז בערך עברנו לגור במקום אחר, או יותר נכון ביעדים שממש רצינו לטייל בהם. וגם, החיים יותר זולים במזרח וזו עלות שולית פוחתת על כל יום שעובר..

האם תכננו מראש:
לדרום קוריאה תכננו בארץ את מסלול הטיול באופן כללי וסגרנו לינה מראש כי ידענו שזמננו מוגבל מלהתעסק בלוגיסטיקה שם (סגרנו טיסה לשבועיים). לטאיוואן נתנו את הזמן שלה – חודש ועשרה ימים זה מספיק להקיף את האי בנחת גם עם תינוקת כאשר נוסעים כל יום יומיים כשעה-כשעתיים. ככה גם לא תכננו מראש שזה משהו שאנחנו אוהבים וגם הספקנו לראות את כל מה שרצינו וקיווינו.

אז מה עשינו???
כמעט את כל מה שרצינו. לפני שטסנו אמרתי שזה כנראה הטיול האחרון של אבי ושלי במתכונת ׳רגילה׳ של תרבות הפומו המטורפת ששנינו חיים בה.. להספיק מלא, מוזיאונים בלי סוף (סטייה), מקדשים, לאכול מה שבא לנו ואיפה שבא לנו..
אז אני לא יודעת אם זה הטיול האחרון במתכונת המוכרת (נראה איזה ילדה תמרה תגדל להיות) אבל לגמרי צדקתי ואכן עשינו את רוב מה שרצינו ותכננו.. מלבד טרק של כמה ימים בטאיוואן שעניין אותנו, לא ויתרנו על משהו. פשוט הכל היה יותר מותאם להיותנו הורים:
הימים הסתיימו יותר מוקדם, הנסיעות עברו לבוקר ומסלולי הטיול לצהריים (היה קשה לתמרה ברכב בשעות אחרהצ). אבי עבד משעות הערב שזה היה טוב מבחינת 6 שעות קדימה מישראל.

ואיך היה עם תמרה?

היה אדיר! היא באמת נהנתה להיות כל היום בחוץ ובמנשא. השינה שלה הייתה טובה יותר לאורך היום ובלילות כמעט שלא ניסינו להרדים אותה מרוב שהיא התעייפה מאיתנו ומהעולם.
יצאנו בערבים לאכול כשהיא כבר ישנה והתמסרנו למחשבה שתינוקת זו התעסקות – בבית ומחוץ לו.

נשמח לענות על שאלות ולייעץ, כתבו לנו:)