אם אתם אוהבים מגה ערים והרבה היסטוריה – Kolkata – זה המקום בשבילכם!
אני גדלתי בידיעה שכלכותה או קולקתה זכתה בתואר המפוקפק ׳העיר המלוכלכת ביותר בעולם׳ וזה כבר זיכה אותה בהרבה נקודות בקטגוריית ׳מקום מיוחד שצריך להיות בו׳ – אבל כמה אכזבה לאחר שגיליתי שהיא בסך הכל עיר הודית רגילה ואפילו נקייה למדיי!
למעשה – זאת עיר מיוחדת מאוד, ערש הראג׳ הבריטי בהודו, הבירה הבלתי רשמית של מזרח הודו ואתר קולינרי ייחודי (אל תוותרו על הרול הבנגלי הצמחוני המדהים!). רוב התיירים עוצרים בעיר בקושי ללילה אחד – בדרך ליעדים בצפון בנגל או במזרח – אבל אנחנו שהינו כמה ימים מלאים בעיר הצבעונית הזאת בדרך לאיי אנדמן המיוחדים (להם יאה פוסט נפרד) ואנחנו ממליצים על כך בחום. רוב המטיילים שוהים באזור רחוב סאדר (Sudder St), אבל זה לא חובה.
כלכותה הייתה עד המאה ה-16 כפר קטן ונידח בתת היבשת ההודית וצמחה בשל הפיכתה למרכז חברת הסחר הבריטית ורק בשנת 1912 עברה הבירה הרשמית לדלהי! עם זאת, כבר אלפי שנים ידוע המקום כאתר מרכזי של פולחן לאלה קאלי. הביקור במקדש שלה, אליה מגיעים מאות אלפי עולי רגל הינדים מכל העולם, הוא חוויה מיסטית מיוחדת ועל אף האווירה המלחיצה, המיוזעת והיחפה – אל תוותרו עליה. יש לציין שקיימים מקדשים רבים שלה ברחבי העיר, וזהו ההיסטורי שבהם.
אחרי החוויה הרוחנית, תקפצו לטעום רול בנגלי מיוחד, הקרוי ׳קהאטי רול׳ (Kati rolls) שהוא סוג של לאפה מקומית מלאה בירקות מוקפצים ואפשר גם להוסיף ביצה או עוף. זה מקום מאוד מפורסם שנפתח בשעות ספציפיות, אבל יש המון מקומות טובים. כל אנשי העסקים אוכלים מדוכני האוכל המגוונים ברחוב, אז אם אתם רואים משהו טוב ואנשי עסקים מתגודדים סביבו, לכו על זה בביטחון. אחרי ארוחת הצהריים, זה זמן טוב לקפוץ לשוק הפרחים הסמוך לגשר האורה המרכזי (Howrah – אותו גם מומלץ לחצות ברגל). הגשר לא באמת ׳העמוס ביותר בעולם׳, אבל הוא מספיק עמוס בשביל שתרגישו את התנועה הבלתי נגמרת של המקומיים והסוחרים. השוק הסמוך לגשר מפותח מאוד וכולל המון פרחים צבעוניים לפוג׳ות, איזה עושר!
האזור המרכזי בו נהוג לבקר הוא המיידן (Maiden), מרכז השלטון הבריטי ובו גם האנדרטה למלכה ויקטוריה, מוזיאון הודו (לא חובה אבל בניין אדריכלי מעורר השראה), ובית האם – מוזיאון לזכרה של מאמא תרזה – נזירה קתולית מאלבניה, שסייעה לאנשים החלשים ביותר בעולם דווקא בקצה העולם במערב בנגל – לנכים, לחולים וליתומים הרבים. עד היום מגיעים מתנדבים מכל העולם לעזור ולהמשיך להפעיל את מוסדות הסעד שהקימה. גם אתר זה אינו בדיוק מוזיאון, אלא מוסד סעד, בו ניתן לראות בשידור חי את עבודת הקודש של הנזירות וגם לתרום לפעילות. היחס לפועלה מוערך מאוד מחד, אך זוכה לביקורת עכשווית בשל היותו קולוניאליזם דתי במרחב הינדי מאידך.
אתר נוסף שראוי לציון הוא ביתו של המשורר הבנגלי זוכה פרס נובל לספרות רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר (Rabindranath Tagore), בית-טאגורי (Tagore House). כתביו של טאגור תורגמו לאנגלית והוא הפך לנושא הדגל של המזרח בספרות המערבית. טאגור היה חבר בתנועה הלאומית ההודית וטבע הכינוי מאהטמה (הנפש הגדולה) לגנדי, תמך בציונות, המקבילה ללאומיות ההודית, אך התסייג מלאומנות והרחיק לכת כשצפה כי לשתי המדינות צפויים אתגרים גיאופוליטיים לא פשוטים למול האוכלוסייה המוסלמית הגדולה (על שמו רחוב ברמת אביב). ספרים מומלצים בעיניי הם ׳הבית והעולם׳ ו׳נשמת האהבה׳ – שני ספרים המשלבים פילוסופיה ואת הצבעוניות של מערב בנגל.
לחובבי הג׳אנר, הייתה כלכותה בית לקהילה יהודית עשירה של סוחרים (בעיקר עיראקיים וחלאבים) אשר עסקה בייצוא של תה, אופיום, טקסטיל ואוצרות נוספים ולמעשה הייתה חלק אינטגרלי מהקהילה הקולוניאלית. הקהילה הקימה בתי כנסת מפוארים (בייחוד בית הכנסת מגן דוד שנראה כמו כנסייה צלבנית), בית קברות ובית ספר יהודי הקיים עד היום. עוד על הקהילה היהודית בכולכתה תוכלו לקרוא בכתבה של אבי שפורסמה ב-Ynet.
